בחקירת מקורו ואבולוצייתו של טראצו, אנו לא יכולים שלא להימשך לסיפור שמאחורי החומר הזה. הטראצו, שנחשב בעבר לדקורציה מיושנת, חוזר כעת לחיים בעולם העיצוב בזכות האסתטיקה הייחודית והפרקטיות שלו. הולדתו לא נבעה ממעבדה מתוכננת בקפידה, אלא ממימוש פשוט וחכם של פסולת. ההיסטוריה של החומר הזה, מידי ידיהם של אמנים בוונציה במאה ה-16 ועד הסטודיו היצירתי של מעצבים מודרניים, מספרת סיפור על חדשנות, אסתטיקה וקיימות. מאמר זה ייקח אתכם בזמן ובמרחב כדי להבין לעומק כיצד הפך הטראצו בהדרגה לאלמנט אמנותי בלתי נפרד בעיצוב המודרני, מפיסות פסולת שהוזנחו.
טראצו CRW303
לידתו
ממימוש פסולת
שאלו את הורינו, הם ודאי יתרשמו מהטראצו. בשנות השמונים הוא היה הסטנדרט במסדרונות בתי הספר ובתי החולים בסין.
על אף שכיום הוא נראה מעט מונוטוני וכפרי, אז נחשב לאמנות דקורטיבית ברמה גבוהה.
אבל מי היה חושב שמקורו באיחול ו\"מימוש פסולת\"?
הזמן חוזר לוונציה באמצע המאה ה-16, כאשר האצילים המקומיים הזמינו אומנים לעצב את בתיהם, תוך שימוש בשיש איכותי.
אנשים פשוטים כמובן לא יכלו להרשות לעצמם שיש יקר, ולכן גם שאריות השיש נחשבו לאוצרות.
העובדים היו חוזרים הביתה לאחר סיום העבודה, בונים את קירות החוץ של בתיהם, ומבריקים אותם עם חלב עזים כדי להגביר את הברק. זהו הפרוטוטיפ של \"טראצו\".
כן, הטראצו קיים במקור כתחליף לשיש.
במאה ה-18 הומצא המלט בבריטניה. מאז, שילוב של קומץ מלט עם קומץ שברי שיש הניב את המתכון הקלאסי ביותר של \"טראצו\".
בנוסף לשיש, ניתן להוסיף גם קוורץ, גרניט, זכוכית ועוד מרכיבים, ואפילו מקלות ירוקים שבורים – ממש כמו כוס תה עם חלב מלא במגוון מים פח magnesium, מאוד מרענן!
עם יותר מ-200 שנות התפתחות, בשלהי המאה ה-20 שיטת הטראצו כבר הייתה די משוכללת, אך באותה תקופה אנשים השתמשו בה בעיקר בשל עמידותה ולא בשל מראהה.
רק בשנות ה-20 של המאה ה-20 הבחינו המעצבים בפוטנציאל הזה. המראה הפסיכדלי והמתחלף שניתן להניח על הקיר ועל הקרקע, והפלסטיות שאפשר להפוך או לכופף, גרמו להם לא להתאפק, וכך נוצרו גם הרבה מקרים קלאסיים.
לדוגמה, באנדרטת הכיכר של סכר הובר יש רצפת טראצו גדולה עם מפה של הכוכבים מוטמעת בבסיס, המציירת את השמיים בחצי הכדור הצפוני בעת השלמת הסכר.
דוגמה נוספת היא שביל הכוכבים בהוליווד, רחוב המשובץ ביותר מ-2,500 כוכבי טראצו ופליז, כדי להנציח את הכוכבים המובילים בתעשיית הבידור.
מאוחר יותר, בשנות השמונים, המעצב התעשייתי היפני שירו קוראמטה קיבל רעיון נפלא והשתמש בשברי זכוכית צבעונית במקום אבן כטראצו, קרא לזה \"סטאר פיס\", והשתמש בחומר זה כדי לעצב חנויות ברחבי העולם עבור חברו הטוב \"איזיי מיאקי\".
ב-1983 עיצב שירו קוראמטה גם שולחנות וכיסאות בשם \"קיוטו\" ו\"נארה\" עבור קבוצת ממפיס. כן, זה אותו \"ממפיס\" שאתם רואים לעיתים קרובות כשאתם מחפשים תבניות PPT. \"סטאר פיס\" גם תואם את קונספט העיצוב של מ Memphis: \"בהיר, גיאומטרי, חוזר ונשנה, ורווי מאוד\", והפך ליצירת מופת קלאסית בסגנון מ Memphis בשנות השמונים.
ב-1988, אטורה סוטסאס, המייסד של מ Memphis, הקים מגזין וקרא לו טראצו על שם החומר, מה שמלמד על אהבתו לחומר הזה.
טראצו CRW221
סיפורו של הטראצו אינו רק מודל לחדשנות בחומר, אלא גם קפיצת מדרגה בחשיבה עיצובית. מאמנים ונציאנים ועד למעצבים מודרניים, האבולוציה של הטראצו עדה למאמץ הבלתי נלאה של האנושות אחר יופי ופרקטיות. תחייתו אינה רק נוסטלגיה, אלא גם דמיון אין סופי לאפשרויות העיצוב העתידיות.
